רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו'ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב

תקצירי הכינוס

רוח המקום


שימור ציורי סגרפיטו במרחב הציבורי בארץ ישראל

מיקה טל, שי פרקש

'סגרפיטו' (sgraffito) היא טכניקת ציור שתפסה מקום נכבד באמנות ציורי הקיר בישראל בין השנים 1965-1950. מקור שמה של השיטה בלטינית ופירושה "מגורד עמוק". בבסיסה שתי שכבות או יותר של טיח דק עשוי חול מקומי בגוונים שונים מעורב בדבק. בטרם ההתייבשות מגרד האמן את שכבות הצבע ויוצר ציור תבליטי באמצעות חשיפת שכבות טיח תחתונות מבעד לעליונות. פעולה זו מביאה לחשיפה של השכבות העמוקות יותר, שלהן גוון צבע שונה.

טכניקת הסגרפיטו נוצרה באירופה לפני כאלף שנים ושימשה לציורי קיר בבתי ציבור וכנסיות. ציורי סגרפיטו היו עמידים יותר מציורי פרסקאות וזולים יותר מציורי קרמיקה. ציורי 'סגרפיטו' בארץ צוירו בעיקר על קירות חיצוניים של מבני ציבור כמו: בתי עם, בתי ספר, תחנות רכבת, תיאטראות ומפעלי תעשייה.

ציורי סגרפיטו עסקו בנושאים שונים כגון: סיפורי התנ"ך, קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, התיישבות, תעשייה וחקלאות. לעתים הם נתפשים כנושאי תעמולה וחזון ולכן שיחקו תפקיד במרחב הציבורי בו היו נגישים לכל.

קומץ של אומנים הפיצו את הבשורה של ציורי סגרפיטו בחומרי אדמה מקומיים ולימדו דור של אמנים צעירים את רזי הטכניקה. אמנים וציירים רבים ניסו את כוחם בטכניקת ציור זו אך זנחו אותה לטובת טכניקות אחרות וקהל אחר.

בעזרת ראיונות אישיים עם האמנים ובני משפחותיהם, איסוף מידע ארכיוני, השוואת תצלומים ישנים וחדשים ערכנו מחקר ראשוני של ציורי סגרפיטו בארץ. האמנים הידועים לנו אשר התנסו בטכניקה זו היו: מרדכי גומפל, יוחנן סימון, אהרון גלעדי, עדה טל , דן לבני, אברהם עומרי, עמוס ישכיל, אריק קורן, עמנואל סלע, עוזר שבת, אברהם נסטי, דוד שטנסקי , פרלי פלציג מאיר שטיינגולד, מרדכי הלפרין, אילנה עופר ועוד.

ציורי סגרפיטו רבים נמחקו והנותרים נמצאים במצב של בליה קשה. להבנתנו, אין כיום הכרה מספקת בתופעה של ציורי הסגרפיטו כמאפיין תקופה וכמרכיב ביצירת רוח המקום באותן שנים בארץ.

בהרצאה נציג את היקפה של אמנות ציורי הסגרפיטו בישראל, נעסוק בסוגיית השימור של הציורים שנותרו ובשיטות לשימורם.


<< חזרה לאינדקס תקצירי הכנס