רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו'ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב

תקצירי הכינוס

קיימות וסביבה


לומדים מ-Tilanqiao, לשעבר הגטו היהודי בשנגחאי: שימור מורשת תרבות כמנוף לפיתוח במרכזי ערים


משה מרגלית

שימור אזור הגטו היהודי בשנגחאי יכול לשמש דוגמה לתהליך בו לשיתוף בין מוסדות אקדמיים וגופים ציבוריים פוטנציאל ליצור שינוי תפיסתי. במקרה זה, מתפיסה המציבה שימור מול פיתוח לתפיסה המתייחסת לשימור מורשת התרבות כאל מנוף לפיתוח יחודי של אזורים במרכזי ערים.

שנגחאי, עיר בירה קוסמופוליטית של המאה ה-21, דומה לפריז, ללונדון ולניו-יורק של המאה ה-20. היא סמל לערי עולם פוסט-מודרניות ומקום בו נפגשות תרבויות המזרח והמערב. בעידן של גלובליזציה ותקשורת ללא גבולות היא מייצגת שינויי, צמיחה וקידמה. כך קורה שהמציאות הקיימת בערי עולם אחרות בהן הזהות המקומית נמצאת בסכנת מחיקה לטובת הריסה ופיתוח עכשווי מאיימת גם עליה.

מאמצע המאה ה-19 התפתחה שנגחאי מעיר חומה לעיר נמל פתוחה ומשגשגת. מחוץ לחומות העיר העתיקה נבנו אזורי חסות בין-לאומיים שכללו אזורי מגורים לקהילות הזרות של אנגליה, ארצות הברית, צרפת ועוד. התפתחות המסחר הבין-לאומי בשנגחאי, אותה הובילו משפחות ששון, כדורי, וחרדון, כולן ממוצא יהודי עיראקי, הביאה לפיתוח אזורי סחר, בנקאות ושרותים לאורך הנמל, בדומה להתפתחותה של ניו-אמסטרדם, הלוא היא ניו-יורק של היום, כמאה שנים קודם לכן.

לפני מלחמת העולם הראשונה, הוחלף משטר הקיסרות בסין במשטר רפובליקני, שהתקיים רק כ-20 שנה. בעקבות המהפכה ברוסיה היגרו קבוצות של יהודים מרוסיה והתישבו בחרבין, שנגחאי וערים נוספות. בעיצומה של מלחמת העולם השניה נכבשו חלקים מסין על-ידי יפן, השותף האסייתי של גרמניה הנאצית. תחת המשטר היפני, קיבלו למעלה מ-20,000 פליטים יהודיים מגרמניה ואוסטריה מקלט בשנגחאי. הם יושבו ב - Tilanqiao בסמיכות לנהר ולנמל, ובאזור שכּוּנה "וינה הקטנה" התפתחה תרבות מקומית סינית-אירופית-יהודית, שסימניה הם ריבוי מוסדות חינוך וציבור, תרבות ובילוי. עם תום המלחמה ובעידן הקומוניסטי של שלטון מאו, חוותה שנגחאי שינויים. מחוץ למרכז העיר, שרובו נשמר, הוקמו פרברים דומים לפרברי ערים במזרח אירופה. בתום עידן מאו, ובעיקר מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, חוותה שנגחאי תהליך של התפתחות אורבנית מואצת. תהליך זה כולל הרס רקמות פיזיות מסורתיות ועימו מחיקת מורשת התרבות הייחודית של המקום.

בסוף שנת 2010 החלה יוזמה משותפת לסניף אונסקו של שנגחאי, למכון האורבני של שנגחאי באוניברסיטת טונג'י, לקתדרת אונסקו למורשת המודרנית ולמכון תל אביב באוניברסיטת תל אביב, ולבתי הספר לאדריכלות בשתי האוניברסיטאות , שעניינה שימור מורשת התרבות של הגטו היהודי בשנגחאי. בהסכם שיתוף פעולה עם עיריית מחוז הונגקו קויימו בשנגחאי ובתל אביב תוכניות לימוד משותפות שכללו סדנאות, סמינרים ותערוכות. היום הפרויקט נמצא בעיצומה של השנה הרביעית. חומרי הלימוד והצעות התכנון לאזור שנכתבו והועלו במהלך ארבע השנים נדונים באופן שותף עם מוסדות התכנון, והם תרמו להטמעת התפיסה לפיה שימור מורשת אזור הגטו ישמש לפיתוח יחודי של האזור כולו. בימים אלה נמצא הפרויקט בשלב המעבר מדיון למימוש.

ההרצאה תדון בתהליך השימור, במתודולוגיה ובהצעות התכנון שהביאו לשינוי התפיסה הממסדית בשנגחאי ביחס למרקמים עירוניים הראויים לשימור. יתכן ותהליך זה יוכל לשמש דוגמה לשימורם של מרכזים עירוניים היסטוריים גם בישראל.


>> חזרה לאינדקס תקצירי הכנס