רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו'ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב

תקצירי הכינוס

אותנטיות ויושרה


שיקום בית טיכו, בין קורנברג לקרויאנקר

אמיר פרוינדליך

כל אחד משלבי הבנייה של בית טיכו בירושלים וההתערבויות בו מבטא את הלך הרוח האסתטי המקובל לתקופתו ואת האופנה האדריכלית הרווחת. המבנה היה נתון פעמיים לאורך ההיסטוריה לנחת זרוע אדריכלית שביקשה להיטיב את מראהו ולהתאימו להלכי רוח אלו.

בשנת 1924 היה זה האדריכל פריץ קורנברג, שביקש בעצה אחת עם בעלי הבית, אנה וד"ר אלברט טיכו, לשוות למבנה הקדום חזות מודרנית ומוארת יותר, ולהתאימו לייעודו החדש כבית חולים לרפואת עיניים. המבנה המסורתי שנבנה כמיטב המסורת של סוף המאה ה-19 ולו מרפסות זיז, פתחים צרים ומקושתים, כיפות וקרניזים, עבר מתיחת פנים ואף "השתלת איברים" בדמות החדרת פתחי מזוזה חדשים, והוספת אגפים. בזכות תקנת הבנייה באבן המנדטורית ההתערבות נשמרה בגבולות "האסתטיקה הירושלמית", אלא שחזית הכניסה הראשית מדרום קיבלה נגיעה מודרנית בדמות עמודים וקורות בטון המשיקים לאבן אך לא נוגעים בה. למתבונן בחזית המחודשת של 1924 נגלית חזית בעלת שני רבדים; האחד, אחורי הוא רובד היסטורי, ירושלמי המתאפיין בפתחים מקושתים, חלונות ותריסי עץ, גמלון ייצוגי וקרניז. השני, קדמי הוא רובדמודרני, קוסמופוליטי, ואולי גרמני. הוא מתאפיין בחזית אבן סימטרית ובה משולבים פתחים מלבניים תמירים ובמרכזה פתח רחב וייצוגי. בפתח זה מוצגת לראווה הגיאומטריה וחומרי הבנייה המודרנים; בטון מזוין – עמודים, קורות וגגון חשופים.

בשנת 1981 היה זה האדריכל דוד קרויאנקר, שלאחר מותה של הגברת אנה טיכו, לקח על עצמו את מטלת שיקום המבנה והפיכתו למוזיאון. קרויאנקר ביקש להסיר מהחזית "בטון מכוער, עם גגון ועמודים, שלא הלם את האופי המסורתי של הבניין", את הפתח הייצוגי פרי תכנונו של קורנברג שביקש לשוות למבנה חזות מודרנית. במקומו התקין חזית חדשה אשר תאמה את השקפותיו האסתטיות.

למתבונן בחזית המחודשת של 1984 נגלים שלושה רבדים; האחורי – רובד היסטורי, ירושלמי. המרכזי – מודרני. הקדמי, המאוחר מביניהן הוא אקלקטי, ירושלמי: פתח קשתי רחב וייצוגי משני צדדיו חלונות קשתיים. פתח זה מייצג את מה שנתפס כאדריכלות ירושלמית מסורתית התואמת את רוח המקום.

ההרצאה מסכמת את עיקרי ממצאי תיק התיעוד של בית טיכו שערך הכותב בהזמנת מוזיאון ישראל (פברואר 2014). בהרצאה אתמקד בדילמות אתיות הכרוכות בהתערבות במבנה אשר זכה לפעולות שיקום קודמות .


<< חזרה לאינדקס תקצירי הכנס